החלטה בתיק ת"א 8235-07-12

1. בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשים ביום 21.10.12 במעמד צד אחד.

ביום 4.07.12 הגישו המשיבים כנגד המבקשים תביעה לסילוק ידם של המבקשים ממקרקעין, הנמצאים בבעלותם של המשיבים, אליה פלשו המבקשים ועושים בה שימוש ללא הסכמתם ואישורם של המשיבים ולפנותה מכל אדם או חפץ. כן ביקשו לחייב את המבקשים בתשלום סך של 214,000 ש"ח בגין דמי שימוש ראויים.

ביום 21.10.12 ובהיעדר כתב הגנה, ניתן פסק דין כנגד המבקשים.

2. לטענתם המבקשים, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק בשל היעדר המצאה כדין של כתב התביעה לכל הנתבעים בהתבסס על תצהירי שליח שאינם נכונים ומשוללי יסוד.

באשר למבקשים 1 ו-3, נטען באישורי המסירה כי כתב התביעה הומצא להם באמצעות נכדו של מבקש 1 ובנו של מבקש 3, מוחמד בן אדיב, שהוא בנו של מבקש 3 ובתצהירי המוסר צוין כי מוחמד הוא בן משפחה הגר עם מבקשים 1 ו-3 ומלאו לו 18 שנה. מוחמד אומנם גר באותו בית משותף עם אביו אך בכניסה אחרת ובדירה נפרדת מזו של מבקש 1. מכל מקום  אף לא קיבל את עותקי כתב התביעה מהשליח כפי שמוצהר על ידו בתצהירו המצורף לבקשה.

באשר למבקש 2, נטען באישור המסירה ובתצהיר המוסר כי כתב התביעה הומצא לו באמצעות אשתו, אפרודית, אך היא שהתה אותו יום במכללת סח'נין ועברה בחינה ולא יכלה לקבל או לסרב לקבל את כתב התביעה כנטען, כעולה מתצהירה המצורף.

כך גם לגבי מבקש 4, נטען כי כתב התביעה הומצא לו באמצעות אשתו, ג'אדה, אך זו שהתה באותו יום בחנות ברחוב השוק בתרשיחא ולא יכלה לקבל או לסרב לקבל את כתב התביעה,  כפי שעולה מתצהירה המצורף.

מבקש 5 אף הוא דוחה בתצהירו המצורף את הטענה העולה מאישור המסירה ומתצהיר השליח, לפיה הומצא לו כתב התביעה באופן אישי וטוען כי לא פגש ולא ראה כלל את השליח.

לחילופין, טוענים המבקשים כי יש לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, בשל סיכויי ההגנה הטובים שיש להם כנגד התביעה.

להגנתם, טוענים המבקשים, בעיקר, כי נכרת בינם לבין המשיבים הסכם להשכרת החלקות שבמחלוקת משנות החמישים ולפחות משנות השבעים שילמו  כמוסכם. לטענתם, ההסכם הינו לתקופה העולה על 25 שנים, ולכן מדובר בהסכם חכירה לדורות המהווה עסקה במקרקעין ע"פ חוק מיסוי מקרקעין, המקנה להם בעלות בחלקות. לחלופין, טוענים הם כי שילמו את התמורה ע"פ המוסכם, ואין עילת תביעה נגדם. עוד טוענים המבקשים כי נוצרה לטובתם זיקת הנאה ומעבר בחלקה 16 מכוח השנים בהם השתמשו ברצף במעבר ובחנייה.

מוסיפים וטוענים המבקשים כי כתב התביעה לוקה בפגמים מהותיים, שכן המשיבים לא גילו כי קיים הסכם בין הצדדים ביחס להסדרת השימוש והחזקה בחלקות, וכן לא גילו כי חתמו על תשריט איחוד וחלוקה המאפשר כניסת המבקשים לדירותיהן מחלקה 16. כן לא גילו כי ידעו על המעבר ואף הסכימו לשימוש שעשו המבקשים במעבר ובחנייה במשך 30 שנה.

3. המשיבים מתנגדים לבקשה.

לטענתם, מסירת כתבי ההטענות לידי הנתבעים בוצעו כדין והם בחרו במודע שלא להתגונן מאחר ואין להם הגנה משפטית כנגד התביעה.

מוסיפים וטוענים המשיבים כי המבקשים אינן מציגים ראיות לתמוך בטענות המצהירים מטעמם לפיה חתימותיהם על אישורי המסירה זויפו ומסתפקים בהעלאות טענות כלליות וסתמיות שלא פגשו את השליח. המבקשים כולם בני משפחה אחת כאשר מבקשים 2-5 הינם בניו של מבקש 1 וגרים בשני בניינים צמודים והשליח שהגיע למקום, פגש את מוחמד אר הדריך אותו והוביל אותו לבתיהם של הנתבעים והשליח מסר להם או לבני משפחתם את כתבי התביעה כפי שצוין באישורי המסירה והתצהירים התומכים בהם.

לחילופין, טוענים המשיבים כי יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה שכן אין ספק שכתבי בי-הדין הומצאו כדין לידי נתבעים 2-5 וגם בהנחה שהנכד מוחמד לא מסר את כתב התביעה לידי סבו, המבקש 1, יהיה זה בלתי סביר ובלתי מתקבל אל הדעת שמבקשים 2-5 לא דיברו עם אביהם, המבקש 1 על כתבי התביעה. על כן יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

עוד טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה גם מתוקף שיקול הדעת המסור לבית המשפט, שכן הנתבעים לא הגישו כתבי הגנה מתוך זלזול והתעלמות מדעת מההליך המשפטי, במיוחד מעצם הגשת תצהירים המכילים עובדות לא נכונות.

לעניין סיכויי ההגנה, טוענים המשיבים כי אין למבקשים הגנה כלשהי כנגד התביעה שכן המבקשים מודים שהם מחזיקים ועושים שימוש במקרקעין ורק טענו לקיומה של הסכמה בעל פה משנת 1979 עם נציגים קודמים של התובעים שנפטרו זה מכבר. המשיבים דוחים את הטענה לפיה חתמו על תשריט איחוד וחלוקה. לטענתם, התשריט שצורף לבקשה אינו כולל חתימה של המשיבים.

עוד טוענים המשיבים, כי המבקשים חייבים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש והחזקה שהם עושים במקרקעין בהתבסס על חוות דעת שמאי לגבי קביעת סכום דמי השימוש וגם בעניין זה הגנת המבקשים חסרת בסיס ונסמכת על טענות כלליות בלבד.

דיון